השבוע הרצתי בכנס לשון ראשון מול מורים. ונשאלתי על שיעורי הלשון בבית הספר, וואלה לא זוכרת הרבה ,
יום למחרת ראיתי כתבה על עוד ילדה שעושים עליה חרם, את זה אני זוכרת.
עיצבתי חולצה והמילים זרמו ממני , פוסט חשוף ולא אופייני .
מוזמנים לשתף אותי מה חשבתם.
גם אני עברתי חרם,
כשהייתי בבית ספר יסודי עברתי חרם פעם ראשונה ,
בחטיבה זו הייתה הפעם השנייה.
ימים לא קלים שעוברים עליך שחברים לכיתה שעד לפני שניה היו חברים לא מדברים איתך צוחקים עליך מקניטים אותך.
את מרגישה לבד מוזר כאילו שלא שומעים אותך או מבינים אותך כמו שצריך , ובעיקר לא מבינה למה.
להיות ילד שעובר חרם זה תיק, זה תיק שאתה סוחב איתך שנים אחרי זה כי אתה תמיד מפחד שהאנשים שמסביבך ישנו את דעתם עליך.
להיות ילדה שעוברת חרם זה תיק שאת לוקחת בלב כל הזמן גם כשאת בת 35 למה??
כי זה לעולם לא נעלם זה תמיד שם המקום הפגיעה הזה של ילדים שהם חושבים שאת פחות טובה מהם או להיפך היית בטיפשותך לרגע יותר טובה או מקובלת יותר..
הילדים האלה גדלים ושוכחים מה שהם עשו הם שכחו שדרכו עליך ועל הלב הגדל שלך יש להם משפחה וילדים והם מפחדים שיעשו עליהם חרם.
אבל הילד או הילדה במקרה הזו לא ישכחו את זה לעולם זה תיק שלא נעלם פגיעה נפשית זה משהו שלא שוכחים .
המזל הגדול שלי שהחרם שעשו עלי בעצם שניהם היו לפני עידן הרשתות החברתיות . וכשהגעתי הביתה והייתה חברה שהסכימה להיפגש איתי זה היה בסדר כי לא ידעו על זה.
והמזל היותר גדול שלי שהיו לצדי תמיד 2 חברות שעברו את זה יחד איתי .
ובחוכמה גדולה המחנכת שלי אמרה לי שזה כל מה שצריך בחיים .
והמזל שלי שהאמירה הזו הולכת איתי תמיד ואני מוקפת בחברות יקרות כבר שנים כאלה שאני בעיניים עצומות סומכת עליהן ואני יודעת שברגע של חוסר ביטחון אני רק צריכה להגיד.
הורים אל תשכחו שלפני שנייה אתם הייתם ילדים למדו אותם סבלנות וסובלנות, כי את זה אף אחד לא ילמד אותם.
יום למחרת ראיתי כתבה על עוד ילדה שעושים עליה חרם, את זה אני זוכרת.
עיצבתי חולצה והמילים זרמו ממני , פוסט חשוף ולא אופייני .
מוזמנים לשתף אותי מה חשבתם.
גם אני עברתי חרם,
כשהייתי בבית ספר יסודי עברתי חרם פעם ראשונה ,
בחטיבה זו הייתה הפעם השנייה.
ימים לא קלים שעוברים עליך שחברים לכיתה שעד לפני שניה היו חברים לא מדברים איתך צוחקים עליך מקניטים אותך.
את מרגישה לבד מוזר כאילו שלא שומעים אותך או מבינים אותך כמו שצריך , ובעיקר לא מבינה למה.
להיות ילד שעובר חרם זה תיק, זה תיק שאתה סוחב איתך שנים אחרי זה כי אתה תמיד מפחד שהאנשים שמסביבך ישנו את דעתם עליך.
להיות ילדה שעוברת חרם זה תיק שאת לוקחת בלב כל הזמן גם כשאת בת 35 למה??
כי זה לעולם לא נעלם זה תמיד שם המקום הפגיעה הזה של ילדים שהם חושבים שאת פחות טובה מהם או להיפך היית בטיפשותך לרגע יותר טובה או מקובלת יותר..
הילדים האלה גדלים ושוכחים מה שהם עשו הם שכחו שדרכו עליך ועל הלב הגדל שלך יש להם משפחה וילדים והם מפחדים שיעשו עליהם חרם.
אבל הילד או הילדה במקרה הזו לא ישכחו את זה לעולם זה תיק שלא נעלם פגיעה נפשית זה משהו שלא שוכחים .
המזל הגדול שלי שהחרם שעשו עלי בעצם שניהם היו לפני עידן הרשתות החברתיות . וכשהגעתי הביתה והייתה חברה שהסכימה להיפגש איתי זה היה בסדר כי לא ידעו על זה.
והמזל היותר גדול שלי שהיו לצדי תמיד 2 חברות שעברו את זה יחד איתי .
ובחוכמה גדולה המחנכת שלי אמרה לי שזה כל מה שצריך בחיים .
והמזל שלי שהאמירה הזו הולכת איתי תמיד ואני מוקפת בחברות יקרות כבר שנים כאלה שאני בעיניים עצומות סומכת עליהן ואני יודעת שברגע של חוסר ביטחון אני רק צריכה להגיד.
הורים אל תשכחו שלפני שנייה אתם הייתם ילדים למדו אותם סבלנות וסובלנות, כי את זה אף אחד לא ילמד אותם.
הורים , שימו לב לילדים שלכם אם אתם שומעים שהם עושים חרם על ילד ילדה או אפילו נערה או נער . עזרו להם להפסיק אותו עזרו להם להבין שזו לא הדרך אפשר לא להיות חברים בלי לרמוס את הלב הגדל של הילד או הילדה .
את הטקסט החושפני הזה אני כותבת כי אני חיה אותו בלב כבר שנים וכל פעם שיש כתבה על ילד או ילדה שעושים עליהם חרם אני חוזרת להיות ילדה קטנה שרוצה להגיד להם שיהיה בסדר ואתם עוד תהיו אנשים מדהימים.
אני יודעת שעל גבי המרשתת נמצאים הילדים שהפכו לבוגרים שעשו עלי את החרם – סלחתי גדלתי חישלתם אותי .
תהיו אנשים לפני הכל תהיו אתם, לפני הכל.
