אל תהיי שונה, אל תלבשי צבע בולט, אל תתאפרי, אל תספרי בדיחות ולא ממש מתאים לך לעמוד בשורה הראשונה. זה מה שעבר לי בראש הרבה פעמים כשהייתי בתיכון, אני יודעת שזה עובר להרבה נערות בראש.

הפחד להיות שונה, שיצחקו עלי ולא ידברו איתי אשאר לבד בלי חברים. בתור בחורה קטנטנה שלא הגיעה אפילו ל 1.50 השונות היא ניכרת לעין והירידות עלי קצת הציקו לי (היום אני לגמרי צוחקת על זה ) זה תמיד הרגיש לי "למה אני לא יכולה להיות קצת יותר גבוהה קצת כמו כולם".
 

לפני כמה זמן, ישבתי עם חברה ודיברנו על העסקים שלנו ועלתה השאלה למה את עושה את מה שאת עושה? למה חולצות? למה ההדפסים גדולים ובצבעים חזקים? חשבתי על זה כמה דקות ברצינות ואז זה היכה בי – אני רוצה לגרום לאנשים להיות שונים, גאים מיוחדים לצעוק את מי שהם ובעברית. "מיוחד זה המגניב החדש" .

תאחלס אין דבר כזה מיוחד או שונה כולנו קצת אחרים, את זה אני יודעת היום. גם הנמוכים גם השמנמנים הגבוהים או הרזים כולם רוצים להיות הם. זה לוקח קצת זמן להבין את זה כי אין מה לעשות תיכון זו תקופה קצת מבלבלת.
 

עם אליעזר יש לי את האפשרות לגרום לאנשים ללכת עם השפה העברית בגדול וצבעוני. להיות הם עם החולצה ה-"פשוטה" אתם יודעים מה הכי מגניב אותי? לראות אנשים לובשים את החולצות שאני מעצבת בדרכים שונות קשורה, גזורה, בתוך המכנסיים או בחוץ.

אני שונה, אני מיוחדת, אני מספרת בדיחות  ואני מעצבת חולצות עם אמירה .